החלטה בתיק דנג"ץ 8267/05

           בפניי עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 6447/05 פלוני נ' פקידת הסעד לפי חוק הנוער (טרם פורסם), שניתן ביום 19.7.05.

1.        העותר הוא אב לקטינה, ילידת 1994, אשר בעקבות נסיבותיה המשפחתיות הכריז עליה בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב כעל "קטינה נזקקת". כן הורה בית המשפט לענייני משפחה כי הקטינה תוצא ממשמורת הוריה ותימסר למשמורת רשות הסעד אשר תקבע את מקום חסותה. העותר הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי ולאחר שנדחתה, הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה ובקשה זו נדחתה אף היא. לאחר שמוצו הליכי הערעור הושמה הקטינה במשמורת רשות הסעד.

           שלושה חודשים לאחר מכן הגיש העותר עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. בעתירה נטען, כי הצו שניתן בקשר להחזקתה של הקטינה היה תקף לשלושה חודשים בלבד ועל כן, משהסתיימה תקופה זו החזקתה שלהקטינה במשמורת רשות הסעד הינה שלא כדין. העותר טען כי מלכתחילה ביקשה פקידת הסעד מבית המשפט לענייני משפחה כי הקטינה תשהה במשמורת רשות הסעד למשך שלושה חודשים ועל כן, גם אם החלטת בית המשפט אינה מציינת זאת במפורש, הרי שיש לראות את הצו שניתן בה כמוגבל לתקופה שהתבקשה.

           בעקבות טענות אלה של העותר פנתה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לקבל הבהרה להחלטתו המקורית. עוד באותו יום ניתנה ההחלטה ובה נאמר כי בית המשפט לא קבע מראש את משך שהותה של הקטינה במשמורת רשות הסעד שכן לא היתה כל אפשרות להעריך מראש את הזמן שיידרש לצורך אבחון מצבה של הקטינה ולצורך הטיפול בה. בית המשפט הבהיר כי קיים הכרח להמשיך ולעקוב אחרי מצבה של הקטינה וכי בנסיבות אלה תוקף הצו הינו עד למתן החלטה אחרת, אולם לא לתקופה העולה על 3 שנים, בהתאם להוראת סעיף 13 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960. לאחר שהתקבלה החלטת ההבהרה הגישה המשיבה תגובתה לעתירה ובה נטען, כי לנוכח האמור בהחלטה דין העתירה להידחות.

2.        לאחר שהתקבלה תגובת המשיבה, ובהתחשב באמור בה, הורה בית משפט זה על דחית העתירה. בית המשפט קבע כי בנסיבות המקרה, ולנוכח החלטת ההבהרה של בית המשפט לענייני משפחה, אין העתירה מגלה עילה להתערבותו של בית המשפט בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. בית המשפט ציין, כי אין בדחיית העתירה כדי לחסום את דרכו של העותר מלשוב ולפנות לערכאות המתאימות על מנת לבקש את התרופות הנתונות לו במסגרת חוק הנוער.

3.        על פסק דין זה הוגשה העתירה לדיון נוסף המונחת בפניי. בעתירתו שב ומעלה העותר את טענותיו כנגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה וכן שב ומבקש הוא כי בתו תשוחרר ממשמורת רשות הסעד ותועבר לחסותו.

           ביום 18.9.05 הוריתי על הגשת תגובת המשיבות לעתירה לקיום דיון נוסף. בתגובות שהוגשו פורטו ההליכים השונים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה ובבית המשפט המחוזי וכן צורף תסקיר שנערך ביחס לקטינה מטעם פקידת הסעד.

4.        לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובות ובמסמכים השונים שצורפו להן, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות. ניכר על פני הדברים, כי העתירה אינה מקיימת את התנאים הקבועים בסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אשר רק בהתקיימם יורה בית משפט זה על עריכת דיון נוסף. בפסק הדין נשוא העתירה לדיון נוסף לא נקבעה הלכה כלשהי, לא כל שכן הלכה חדשה או קשה המצדיקה עריכת דיון נוסף בעניינה. אם בכל זאת נדרש עיון מעמיק יותר, הרי זה משום עוצמת הרגשות המעורבת בפרשה הנדונה וההשלכות שיש להחלטות השיפוטיות השונות על המעורבים. יחד עם זאת אין ספק, כי ההליכים המשפטיים בפרשה צריכים להימשך בבית המשפט המוסמך לכך וחזקה על בית המשפט ועל כל הצדדים בפרשה שיפעלו למציאת הפתרון הטוב ביותר עבור הקטינה במהירות וביעילות. בהתחשב באמור לא ראיתי להעתר לבקשות הנוספות שהגיש העותר.

           אשר על כן, העתירה נדחית.

           ניתן היום, ד' בחשון התשס"ו (6.11.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: